החלטה בתיק דמ"ש 17793-08-10

1.         בפני בקשת התובע לתיקון כתב התביעה, ולמתן פטור מתשלום האגרה.

2.         הבקשה לתיקון כתב תביעה הינה בקשה רביעית שמוגשת על ידי התובע לתיקון כתב תביעתו. 

3.         בתביעה המקורית התובע תבע פיצוי הלנה בגין הלנת שכר  עבודה בסך  227.40 ש"ח מתאריך 10/6/10, ובגין הלנה נוספת של שכר עבודה בסך 175.40 מתאריך 10/7/10. נוסף התובע תבע לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בסך 2,000 ש"ח.

4.         לאחר הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לשינוי סכום התביעה לסך של 10,000 ש"ח, וזאת מאחר ולטענתו הנתבעת זייפה את  חתימתו בטופסי 101 שהוגשו על ידה לתיק.

5.         בדיון שהתקיים בפני ביום 16/1/11 מסר התובע כי הסכום בסך 10,000 כולל עוגמת נפש ונזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהעברת שכר חודש מאי בסך 227.40 לחשבון הבנק המעוקל במקום העברת התשלום ישירות אליו בהמחאה כפי שביקש מהנתבעת. ביה"ד נעתר לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה, והורה לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן.

6.         ביום 27/2/11 הגיש התובע בקשה שנייה לתיקון כתב התביעה. הבקשה נדחתה בהחלטת  כב' סגנית  הנשיא  השופטת יהודית הופמן, וזאת לאחר שקבעה כי הטענות המועלות  בכתב התביעה המתוקן הינן טענות כלליות ללא פירוט עילות התביעה, וללא פירוט הסעדים המבוקשים.

7.         ביום 20/6/11 הגיש התובע את  הבקשה לתיקון כתב תביעה פעם נוספת תוך שהוא מציין כי בבקשה זו פירט את עילות התביעה, רכיביה והסכומים הנתבעים בגין כל עילה ועילה. כב' סגנית הנשיא דחתה את הבקשה בשנית תוך שציינה בהחלטה כי כתב התביעה המתוקן נעדר פירוט עובדתי לגבי הסעדים אותם תבע התובע בתביעתו.

8.         ביום 25/8/11 התובע הגיש מסמך המפרט את הבסיס העובדתי לעילות הנוספות המועלות בכתב התביעה המתוקן. לאחר עיון בבקשת התובע קבעה כב' סגנית הנשיאה כי על מנת ליתן לתובע את יומו בבית הדין היא מעבירה את הבקשה לתיקון כתב התביעה לדיון בפני,  וכן קבעה כי במסגרת ההחלטה תידון בקשת התובע לפטור מתשלום אגרה.

9.         התובע מבקש בבקשתו הנוכחית לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף עילות נוספות מעבר לעילות שצוינו בכתב התביעה המתוקן שהוגש לאחר הדיון שהתקיים בפני ביום 16/1/11. התובע מעלה עילות חדשות ובהן כי עבודתו הופסקה ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת וכן טוען לאפליה על רקע נטיה מינית ופגיעה בשמו הטוב, הוצאת דיבה וגרימת נזק תדמיתי, איסור זיוף מסמכים, ושימוש בחומר ראייתי פסול על ידי הנתבע והלנת "פיצוי התפטרות".

10.        בדיון בפני ביום 13/11/11 הצדדים חזרו על טענותיהם לגבי הבקשה תיקון כתב התביעה. הנתבעת הסבה את תשומת לב ביה"ד כי התובע עדין לא שילם את תשלום הוצאות המשפט  שנפסקו כנגדו על ידי סגנית הנשיא, כמו גם לעובדה כי נקבע בהחלטת סגנית הנשיא כי תשלום ההוצאות הינו תנאי להמשך ההליך. כמו כן, ציינה הנתבעת כי התובע מבקש לתקן את כתב תביעתו מכתב התביעה המקורי שעמד על סכום של 2,000 ש"ח לסכום של 501,035 ש"ח. לטענתה, הפער העצום מצביע על מופרכות התביעה. התובע ביקש במהלך הדיון כי האגרה תשולם בסיום הליך, וכן גם ההוצאות בגין תיקון כתב התביעה ככל שבקשתו תתקבל.

11.        הסמכות להתיר תיקון כתבי טענות קבועה בסעיף 41(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991 :

"בית הדין או הרשם רשאי בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".

כאשר מבקשים לתקן כתב טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית המשפט:

הראשונה- העם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון.

השניה- האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר (ראה: דב"ע שן/23-3 מדינת ישראל נ' יורם מלמן, פד"ע כא' 360).

כלל היסוד בבית הדין לעבודה הוא כי יש להרשות תיקון כתב הטענות. וודאי מקום שבו טרם החלה שמיעת הראיות.

בעוד שתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מגבילה את התיקון "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", הרי שבתקנה 41 לתקנות לא תמצא הגבלה כזאת.

מכאן כי סמכותו של בית הדין לתקן כתב טענות רחבה יותר מזאת של בית המשפט, (ראה: דב"ע שן/23-3 שם בעמ' 360).